'להרגיש בבית' - בוקר טוב עולם


הבוקר קמתי מוקדם יחסית, הספקתי לרגע קצר לשתות קפה לפני מתקפת ה"אמא תביאי לי". אפילו חשבתי לצאת לריצת בוקר, ומיד חשבתי שוב ונשארתי עם הקפה...

לאחרונה, הבקרים קלים לי יותר מהלילות. פעם בלילה הייתי כותבת, השקט סביב עזר לי להתרכז ללא הסחות דעת ותמיד משהו התרחש אצלי, התרגש ונמלאתי בתוכן, במילים שמחפשות דרך להיכתב, להישמע, לצעוק.

ועכשיו – הבקרים קלים לי יותר מהלילה. הלילה מביא אליי עצב ומחזק את תחושת הבדידות. בבוקר אני בתנועה מתמדת או בישיבה מתמדת, אבל תמיד בעשייה. תמיד קדימה, שם אני חיה ונושמת, שם אני מרגישה קיימת.

בבוקר הכל חדש לי, היום עוד צופן בתוכו עתיד מסקרן וכל האפשרויות פתוחות. היום אני בוחרת את הבוקר – עד עכשיו הספקתי פעמיים קפה, פאזל עם הילד בגן, קניות במרכולית של הקיבוץ, חטיף בריאות והתחלה של טור בעיתון, תודו שזה לא רע בשביל 09:30 בבוקר, וכבר מרגיש לי שאוטוטו צהריים.

הבוקר לא חשבתי על עיצוב, לא על קירות וצבעים, לא על בניה ורצפים. עצמתי רגע את עיניי ושמעתי את הים, נגעתי בחול הרך והרגשתי את הרוח על פניי, פרשתי את ידיי לצדדים ונזכרתי שיש עוד צורות חיים, שיש לעולם קצב אחר כמו רחש הגלים.

הבוקר הזה, הוא מסוג הימים האלו שבא לך לעצור את העגלה, להיות לרגע בפוקוס אחר, לנשום עמוק, לשחרר. פוקחת את עיניי וחושבת אולי בכל זאת אצא לריצת בוקר, ואז סוגרת אותן שוב – תכלס, מה רע לי בים?

בוקר טוב, אני יושבת במשרד, כותבת מילים לטור, המסך של המחשב נשרף, אז יש לי עוד משימה הבוקר ופחות כמה שקלים.

 בוקר טוב, אני נושמת, נוסעת לתקן את המחשב, עוד סיבה לחייך, אסע לי עם חלון פתוח, אראה את השמיים וארגיש את השמש, אולי אפילו הפקידה תהייה שם נחמדה. הנה לכם סיבה טובה לסגור את המזגן ולצאת אל העולם. המחשב התקלקל! בוקר טוב עולם.